מגיד מישרים · פרק ב׳, י״ד

והלא אם תדבק בי ובדחלתי תזכה למללא עם אליהו בהקיץ והוא יהא קאים לקבלך או יתיב ומוליף לך מילין דאוריי' והא אנא מגלי לך רזא דמלתא הלא ידעת רזא דשמיה א"ל יה"ו הנביא הא הכא אל ושם ההוי"ה ונביא ורזא דכתי' יה"ו לחוד וה' לחוד לרמדז דשכינתא יתבא לקבל י"ס עילאין לאתנהרא מנייהו ואי תימא כיון דאמר דספירות עילאין י' אינון ולקבליהו שכינת' איך כתיב יה"ו וכן לזמנין כתיב י"ה איכא למימר דכי היכי דאמרית דבה"א בתראה כלילן תרין ההי"ן הא' דמלכות דהי' סוף ספירות עילאין הא' דהיא מטרוניתא דעל דא כתיב ותבאנה שתיהן בית לחם ותהום וגו' הזאת נעמי כלומר דכד סלקין תרווייהו לקבלא לחמא ומזונא הא אינון בדבקותא חדא עד דכלא אמרין הזאת דא היא מטרוניתא נעמי דהיא בחיבור' עם מלכות דספירות עלאין וכן מתייחדא עם ספירות וע"י כך אית לה נעימו סגי לחדא וכן כד נחתא מטרוניתא למיזן עלמא דפרודא דאתקרי בית לחם ע"ש דאינון צריכין לחמא ומזונא וחזיין למטרוניתא דאתדבק' עם מלכו' דספירות עלאין בדבקות' וייחוד' חדא תווהין כולי עלמא ואמרין הזאת נעמי מטרוניתא איהי דנעימותא וחביבותא וייחודא חדא בספירות עילאין לאתנהרא מנייהו ה"נ ה"א קדמאה דשמא דהויה כליל לתרין ההי"ן חד דידיה וחד לרמוזי למלכות דספירות עילאין אשתכח דביה"ו כליל כל י"ס ורזא דשמא די"ה י' ימיזא לג' עלאי כמה דאוליפתך וה"א רמיזא לבינה אע"ג דיו"ד רמיזא לבינה הא נמי רמיז ליה דאיהי כאתתא דאתעברת ואפקת בריין אבל חכמה יו"ד רמיז לה דאיהי סתימא כיו"ד דאיהי קומץ סתים ותגא דיליה מחזי על כתר וה"א על בינה ובה"א דכלילא בה רמיז על מלכות די"ס עלאין וברא דה"א הוי דוגמה דוא"ו הא דשם י"ה כלילן כל י"ס עלאין ברזא דשמא דהוי"ה דכליל בשם י"ה והכא דשמא דאליהו כליל חסד וי"ס עילאין דשמא דיה"ו ולקבלייהו ה"א דאיהי מטרוני' לאתנהרא מכלהו י"ס עלאין ונביא כד תחלף ליה בא"ת ב"ש תשכח ט"ש מ"ת ואיהו ש"מ ט"ת למימרא דה"א בתראה דאיהי שמיטתא תתנהר מן יובלא דברזא דהאי ה"א בתראה דאיהי דוגמא דגוף לספירות עלאין. אליהו מתלבש בגוף ומתחזי בהאי עלמא וכד תבעי דיתחזי לך תהרהר במילין אלין בעידן משכבך וכדין אתחזי לך כד"א אשרי מי שראה פניו בחלום וכו'. הא הכא ג' דרגין א' ראה פניו בחלום. ב' ראה בהקיץ ונתן לו שלום אבל איהו לא אהדר ליה. ג' דראה בהקיץ ונתן לו שלום והחזיר לו שלום ואתה תסלק בדרגא תליתאה דתחמי יתיה בהקיץ ותתן לו שלום ויחזיר לך שלום אבל לא יבא לך אלא בהיסח הדעת ואתה שלום וגו':