מגיד מישרים · פרק י״ז, י׳

עוד לפרשת משפטים. איכא למידק בהאי פרשתא קדישתא דקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולא קפיד מ"ר ע"ה וכי א"ל בפרשת כי תשא ושלחתי לפניך מלאך קפיד, וכי מפני שעשו את העגל רצה להרוויח, ותו דמשמע שקיבל הקב"ה תפלת משה רבינו ע"ה שלא ישלח מלאך דאמר ליה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, והרי אשכחן דשלח מלאך ליהושע אני שר צבא ה', ויש לומר דמעיקרא לא קפיד משום דהוה משמע שלא יסלק קב"ה מהם וכל הדברים יהיו נעשים ע"י השגחתו יתברך וכד דייקי לישנא דקראי מדברים בעדו ית', והטעם שישלח מלאך הוא מפני שאם לא היה עושה על ידי מלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך היו מיד השבעה עממים מתגורשים מיד, וזהו שאמר הכתוב לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה וכו' כי נתן טעם למה אנכי שולח מלאך כדי שלא יתגורשו אלא מעט מעט, ומכל מקום השגחתו יתברך לא תמוש מהם, לכן לא הקפיד, אבל בפרשת כי תשא אמר שרוצה לסלק השגחתו מהם כדכתיב כי לא אעלה בקרבך, ולכן הקפיד, ואם תאמר מה טעם הוא פן תהיה הארץ שממה וכו'. והוה ליה לקב"ה למנוע חית השדה, ויש לומר שכל מה שאפשר שלא לשנות הטבע עושה הקב"ה, מפני שהטבע שלוחו של הקב"ה ואינו רוצה לשנותו היכא דלא אפשר, ואם תאמר מאחר שקיבל הקב"ה תפילתו של משה רבינו ע"ה שאמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה משמע שהקב"ה היה בלי שליחות המלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך וא"כ איך לא נתגרשו מפניו בשנה אחת, ויש לומר שאין הכי נמי שכן היה שנאמר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם יהושע פה אחד, ואלו לא היה אני ולא מלאך לא היו מתקבצים פה אחד להלחם והיו עוברים כמה שנים עד שהיה כובש אותם ומכל מקום לא נתגרשו כל העמים בשנה אחת לפי שראה הקב"ה שהיה צריך להניחם לנסות בם את ישראל: