מגיד מישרים · פרק ט״ו, ב׳

והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק, אמאי כתיב בשלח פרעה היה לו לומר בהוציא ה' את העם וכו'. ותו אמאי קרי תדיר העם ולא קרי להו בני ישראל, ותו מאי ולא נחם היה לו לומר ולא הוליכם, ותו אמאי אלהים כיון דבמדת רחמים איתנהג בהו. ותו מאי כי קרוב הוא. ומאי דאמרי שהוא כמו אע"פ כן. קשה דהא כי איצטריך למימר ולא נחם וכו' היינו משום דהוה קשה כיון דארץ פלשתים הוא קרוב אמאי לא נחם אלהים באותו דרך ואם כן אמאי איצטריך למימר אע"פ שהוא קרוב דהא מילתא דידיעא היא ואדעתא דהכי נחית למיהב טעמא תיפוק ליה משום דבעא לערבלא יתהון במדברא כי היכי דלימא פרעה סגר עליהם המדבר מה דלא אפשר כן בדרך ארץ פלשתים, ותו מאי פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ומה לו לקדוש ברוך הוא בכך הא הוא אפיק יתהון מתמן ואי אינון בעו לאהדורי למהוי עבדי להדרו, ותו אמאי איצטריך משום הכי לאהדרא יתהון דרך מדברא הא אי הוו בעו למיהדר הא הוה מצי לעכב על ידם באש שיפסיק להם בדרך שלא יוכלו לעבור או בעניינים אחרים כי לא קצרה ידו מלעכב על ידם בעניינים אחרים, ותו מאי ויסב אלהים ולא קאמר ה' ותו אמאי העם ולא בני ישראל. ותו אמאי קאמר דרך המדבר בה"א הידיעה דרך המדבר ים סוף היה לו לומר דרך מדבר ים סוף, תו אמאי קאמר הכא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, לעיל כד נפקו הוה ליה למימר הכי, ותו אמאי איצטריך למימר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, תו אמאי יהיב טעמא כי השבע השביע הלא בשעתא דמית יוסף הוה ליה למימר דהשביעם כן ולא הכא, תו מאי השבע השביע תרי זימני הלא בחדא סגי, כדאמר איהו על יעקב אבי השביעני לאמר, ותו דאיהו השביע לבני ישראל, איך נפקו ידי חובתן בלקיחת משה, ותו אמאי נקטיה משה עמו, היה לו לומר ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע אבל עמו אמאי איצטריך, תו מאי פקוד יפקוד תרי זימני. ותו אמאי ברישא אתו לאתר דמימוי מרירין, תו אמאי ויורהו ה' עץ וכו' וימתקו המים וכו' ותו אמאי קאמר בהאי דוכתא והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכו' ותו רזי דהני תלת קראי דכליל בהון ע"ב שמהן כמא דמסדרין בזוהר קדישא, ואינון לקבל ע"ב נשרין דחסד, תו רזא דהיש ה' בקרבינו אם אין, ותו אמאי איתמסר מלחמת עמלק ליהושע, ותו אמאי ויחלש יהושע ולא שצינון לגמרי, תו רזא דאיתמר כי יד על כס יה: