מגיד מישרים · פרק ט״ו, י״ב

אבל רזא דמילתא לאגחא קרבא בישראל דהיינו תפארת לאפרדא בינה לבין כנסת ישראל ע"י היטיל בה זוהמא דהיינו רזא דדם נידה והיינו טפי דם כלומר דם הרפא הוי בעי למינגד ולמיעל בה, והיינו רזא על מה שאמרו ז"ל ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהיה חותך מילותיהם וזורקן כלפי מעלה כלומר שהיה רומז שהצדיק שהוא נרמז במילה נסתלק למעלה ולא ישפיע בכנסת ישראל כמא דאת אמר הצדיק אבד, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וכו' היינו רזא משום דיהושע הוא נער איבעי ליה למינגח קרבא באתגלייא ומשה דהיינו תפארת איבעי ליה לאגחה קרבא באיתכסיא, והיינו דקאמר בתר לנו, ולא קאמר בחר לך או לי, אלא דתרווייהו היו מגיחים קרבא מר באיתגלייא, ומר באיתכסייא. והיינו דקאמר ליהושע צא והלחם בעמלק כלומר את פוק ואגח קרבא עמו באיתגלייא, אי נמי הכי קאמר עד לא ישרי הוא לאגחא קרבא פוק את ואגח ביה קרבא והיינו דלא אתמר בקרא דאיתרעמו ישראל על משה מהאי קרבא וטעמא משום דעד לא ימטא הוא נפק יהושע לקדמותיה, מחר משום דאית מילין דמיתייחדין בקצת ימים, וההוא יומא לא הוה מיוחד לאגחא קרבא ההוא, אבל מחר הוי מיוחד להכי, אנכי נצב על ראש הגבעה וכו' כלומר אנא אגח קרבא באיתכסייא דאדכר לישראל זכותא דקבלת אנכי ה' אלהיך, ותו אנא דרמיזא לתפארת אהא נצב על ראש הגבעה דרמיזא לכנסת ישראל דאיתקרייא גבעת חלבונה, ומטה האלהים בידי ליחדא לתפארת עם כנסת ישראל, והיה כאשר ירים משה ידו וכו' כלומר דכדי לתברא תוקפא דדינא. הוה מרים ידא ברזא דאמור רבנן דמאן דהוה נוטה טובא לחד מדה כגון דאיהו וכו' איבעי ליה למהוי כילי טובא דאיהו קצה המידה שכנגדה כי היכא דלישתוה, והכי הוה משה מרים ידא דחסד כי היכי דלא יתגבר דינא טובא, ואז וגבר ישראל, וכד הוה דחיל דלא יגבר כולי האי לחסד דאיתחלש תוקפא דדינא הוה מניח ידיה אז וגבר עמלק, וידי משה כבדים כו' כלומר דלא הוה יכול לשואה חסד וגבורה דלא ליתקף האי טפי מהאי יתיר ממאי דחזי ולהכי ויקחו אבן דרמיזא לכנסת ישראל, וישב עליה לאתייחדא טפי בכנסת ישראל, אי נמי דגבעה ואבן. חדא רמיזא לכנסת ישראל עילאה וחדא למטרוניתא, ואהרן וחור תמכו בידיו להשוות חסד וגבורה, מזה אחד כו' כלומר ליחדא יחוד גמור. ותרין זימנין אחד סליק כ"ו כמנין שם ההוי"ה ומזה ומזה חד רמיז בצדיק וחד רמיז בתפארת דלקביל דאית ביה שנים עשר גבולי אלכסון כמנין ז"ה, ולהכי אקרי צדיק זה משום דיניק משנים עשר גבולי אלכסון דתפארת, ויהי ידיו אמונה כלומר ועל ידי כך הוו תרין ידיו דהיינו חסד וגבורה בשיווי, והיינו אמונה עד דעל ידי כך אתייחד כנסת ישראל בתפארת והיינו עד בא השמש כלומר עד דשמשא דהיינו תפארת עאל בכנסת ישראל, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, כלומר דעמלק דבר עמיה מסטרין אוחרנין סיועא וקרי לון עמיה, וקאמר ויחלוש יהושע כלומר ולא שייצי יתהון לגמרי משום דאם כן הוה מתחלש טובא תוקפא דדינא ולקיומא דעלמא איצטריך כולי האי, והיינו דלא שבק יהושע ליגח בהון קרבא שום גברא בר מיניה מדלא קאמר ויחלוש יהושע ועמו את עמלק, וטעמא כדאמרן דלא יתחלש דינא טובא והיינו דקאמר לפי חרב, כלומר כדי שיתקיים דינא לצורכא דעלמא כמו פי חרב דאיצטריך לקיומא דעלמא, ויבן משה מזבח ויקרא, ויבן היינו בינה, משה תפארת, מזבח דא כנסת ישראל, ויקרא היינו מטרוניתא והיינו יחודא שלים, שמו ה' ניסי, כלומר דה' דהיינו תפארת ארים לכנסת ישראל כי האי דספינה דאיהי גבוה, כתוב זאת היינו כנסת ישראל. זכרון היינו צדיק, בספר היינו תלתא עילאי ברזא דספר וספר וסיפור, והיינו לייחדא כנסת ישראל עם צדיק ועם תלת עילאי, ושים באזני יהושע כלומר דהא הוא נער דנטיל למטרוניתא על כתפוי ואישתכח טמירא לאזניו דנער, כי מחה אמהה, כלומר אע"ג דהשתא לא אשתצי תוקפי דדינא, לעתיד לבא כד יהא ייחודא שלים, יתעבר דינא דהנך סיטרין ויהון משעבדין תחות כנסת ישראל ברזא דולא יכנף עוד מוריך, ובההוא זימנא אכתי לא מטי עידנא, דלכל מילתא אית יומין מיוחדין כמא דאמרית, וכד ימלוך מלך בישראל דמלכות אית ליה בתוקפא איבעי ליה לאגחא קרבא בעלמא לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת ישראל, ובההוא זימנא שאף על גב דמשה הוה מלך, לאו מלך הוה וכדאמר ליה ההוא רשיעא דקורח ומדוע תתנשאו על קהל ה', וכד מלך שאול כתיב פקדתי והוא מלשון ופקדת נוך כלומר מתייחדא בכנסת ישראל, ולהכי צריך לאגחא קרבא בעמלק לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת ישראל, וכד חמל על אגג וכו' איתענש שיפסוק מלכותיה מזרעיה מדה כנגד מדה דהא איהו אפסיק תוקפא דכנסת ישראל דאיהי מתקרייא מלכות, ואילמלא לא חב בהכי לא הוה פסיק מלכותא מזרעיה ואף על גב דהוה מלך דוד הוה כמו קיסר ופלגו קיסר, והיינו דקאמר זכור את אשר עשה לך עמלק כלומר כד יתייחד זכור דהיינו צדיק עם כנסת ישראל, יאגחו קרבא לשעבדא הנך סטרין תחות מלכות, מלחמה לה' בעמלק מדור דור, היינו רזא דדר וסוחרת דאתמר על בינה ומלכות והיינו רזא דמן העולם ועד העולם: