מגיד מישרים פרק י״ג, ב׳

דהא אית לדקדקא בהאי קרא מאי דברו ומאי קראו ותו דאורחא דמילתא קריא תחילה ואח"כ דיבור והכא נקט איפכא, ותו מאי כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, ותו מאי כי לקחה מיד ה' כפלים וכו' דהא אולפנא דמדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע הוא דאי הוה קב"ה מגבי מחובי ברייתא אחד מני אלף לא הוו יכלין לאתקיימא אפי' רגעא חדא, ואיך קאמר קרא כי לקחה מיד ה' כפליים ותו איך ייחס האי דהא מטי מפרי מעשיו דבר נש בישא ולא מקודשא בריך הוא דהא איהו בעי דלא יהא בישו לשום בר נש, אלא עובדוי גרמין ליה, אבל רזא דמילתא איהו דקודשא בריך הוא אמר דברו על לב ירושלים דלב היינו תפארת, ועל לב היינו ההוא דאיהו על לב דהיינו בינה, כלומר אשפיעו שפע ברכאן מבינה לירושלים, וקראו אליה כלומר זמינו יתה לאשפעא בה האי שפעא וקראו הוא מלשון ויקרא אל משה דאתמר על מלכות, כי מלאה צבאה כלומר דבזמנא דגלותא כי היכי דירושלים של מטה היא חריבה וריקנייא מאוכלסאה. הכי נמי ירושלים של מעלה, וקאמר דבההוא זימנא תתמלי מאוכלסין והיינו כי מלאה צבאה כלומר נתמלאת צבאות וגדודים, כי נרצה עונה כלומר דעונה מוליף עליה זכו ברזא דעונות נעשות לו כזכיות ולא תקשי היאך אפשר למהוי הכי דהא ידעת דחובא דחב בר נש יתיב קמיה קב"ה ומוליף עליה חובה ואמר פלוני עבר לי ביום פלן וכד תב בר נש מההוא חובא, הא איהו מכריז ואמר קמיה קב"ה פלוני דעבד לי ביום פלן תב בתיובתא מני, אשתכח דחובא גופי' מוליף עליה זכו והיינו כי נרצה עונה כלומר דעונה גופי' מרצה קמיה קב"ה עלה למימר דתבית בתיובתא מיני', כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה כלומר ועל כן יהב לה קודשא בריך הוא כפלים מכל מה דאיתגרע מניה דחטאתי' היינו גרעוניה. כמה דאת אמר והייתי אני ובני שלמה חטאים, והיינו דקאמר כי לקחה מיד ה' כלומר דפורענות נחית עליה מסטרא דגבורה, והשתא תתנחם ותיסב מיד סתם דהיא יד הגדולה דהיינו חסד, ומה' דהיינו תפארת, מתרווייהו תיסב תנחומין דילה, והיינו מיד ה' אשתכח דנסבא כפליים טיבו מבישו דהא בישא נחת עליה מחד מכילא וטיבו נחית עליה מתרין מכילי, והכי את אפסדת תרין בנין וחד ברתא, ותזכה דמהוי לך מהאי אתתא כשרתא ארבע בנין קדישין כמא דשאלת מעם ה' ותרתין בנן, ובתר הכי תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי:

מגיד מישרים · פרק י״ג, ב׳

על המקור הזה