מגיד מישרים · פרק י״א, ב׳

אור ליום שבת עשרים לאדר, ה' עמך וכו', אני אני המשנה המדברת בפיך, אני המחרבת ים חוללת רהב, אני האם המייסרת, אני המלאך הגואל. ורזא דיעקב דאמר המלאך הגואל אותי כלומר דהנך סטרין מהדרי סוחרני דכנסת ישראל, ואיהי קיימא באפייהו דלא יכלין למיקרב לא לת"ת ולא ליסוד והיינו אותי דהיינו יסוד כי הוא אות הברית, מכל רע כל היינו נמי יסוד וכנסת ישראל נטיר ליה דלא יקרב רע, יברך את הנערים, נערים היינו מטטרון וסנדלפון, וליוסף ולבנימין אדביק בצדיק עליון ותחתון. כלומר דיוסף הוא לקבל יסוד דספירין עילאין ובנימין הוא לקביל צדיק דכנסת ישראל ואפרים ומנשה לקביל עלמין דמטרוניתא דאמרן, ויקרא בהם, כלומר יושפע מלשון ויקר' אל משה, שמי ושם אבותי וכו' כלומר ישפע בהו שפעא דתלת אבהן, וקאמר שמי ברישא ובתר הכי אברהם לחברא רחמי וחסדי כחדא ויתגברו על דינא. וקאמר וא"ו ביצחק לאכללא שמאלא בימינא וידגו כלומר דמטטרון וסנדלפון אינון דגים דשלטי בים דהיינו כנסת ישראל ואינון תנינים, ומשום דכד איהו יבישה ח"ו הא אינון מתגליין. וכד איהי מלאה כל טוב הוו מחפן במיא די בימא, להכי קאמר בקרב הארץ כלומר דליהוו טמירין בגו ימא ולא להוו נגלים, דלא הוו נגלים אלא כד היא יבשה ח"ו והא מדגמרת מתנייתא דילי מלוין יתך שבעה ענני כבוד כמא דאמרית, להן אתתקף ולא תשתבק מתורתי ויראתי אפי' רגעא חדא: