תשובה. אני משיבך על השאלה הראשונה אשר שאלת וזו היא, מי יכריחני להאמין באין סוף, דע כי א"ס לא יכנס בהרהור וכל שכן בדבור אע"פ שיש לו רמז בכל דבר שאין חוץ ממנו ולכך אין אות ואין שם ואין מכתב ואין דבר שיגבלנו, והכתוב בא לרמוז שאין חוץ ממנו אוחז דרך הרמז כמו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכמו אשר ברא אלהים לעשות. והעד המעיד שאין חוץ ממנו הוא שם בן ד' אהיה אשר אהיה, והכתוב המעיד על זה עדות מרחק אמונה ומן כי לשון אומן יש בו כח שוה להשוות דבר ותמורתו ולכך נאמר לך דומיה. ופירשו חכמינו סמא דכולא שתוקא ואמרו סיג לחכמה שתיקה. ואמרו במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור וכתיב היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע. ופי' מה שאין לו סוף היוכלל בדיבור ובסיפור ואף כי יבליע ויכליל אדם דבר בדבר ומאמר במאמר היוכל לסלסלו במאמרו:
ביאור עשר ספירות · פרק י״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Be'ur Eser S'firot - grimoar
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ביאור עשר ספירות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.