ויש חולקים והרב הש"ך האריך כי ליכא למ"ד דס"ל כן ולכך לכ"ע אינו נאמן דה"ל מגו במקום חזקה אלימתא ואני בררתי בתומים כי הרי"ף ותוס' והרא"ש וכן הש"ע בא"ע וכן הרמב"ן גופיה בחדושיו ס"ל כן דאמרינן מגו וכן יש להורות. מיהו ה"מ דיש לו מגו דיהיב ליה קודם שראהו עדים והוחזק בב"ד אבל אם כבר ראהו רק יש לו מגו דיהיב עכשיו בזו שפיר יש לפקפק כמ"ש הש"ך וכמ"ש המ"מ וכ"כ הרא"ש בפ"ב דכתובות גבי שטר אמנה דנח לו לומר שהוא של אחר דא"כ מובטח באחר שלא יכזב בו ולא יעקל שלו אבל אם יתן לו מתנה יעכבו חבירו ויפשוט לו הרגל ועיין לעיל סימן מ"ז מ"ש הסמ"ע:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ט, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.