אורים ותומים, אורים · סימן צ״ז, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שלא בשעת הלואה פי' שהגיע זמן פרעון והלה דוחה אורו לפורעו ולכך ממשכנו בב"ד אבל בזמן הלואה שנותן לו הלוה המשכון מרצונו וה"ה לאח"כ כל שנותן לו הלוה המשכון לרצונו אפי' כלי אוכל נפש מותר ולאפוקי מדעת הרמב"ם דס"ל דכלי אוכל נפש אפילו בעת הלואה ומרצון הלוה אסור ועיין תומים מ"ש בישוב דברי הרמב"ם:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.