רק שהנתינה היה כשהיה קטן ואם מסרו אביו לשמור דהיה נתינה בגדלות רק התביעה מיתום קטן דעת הסמ"ע דא"י להשביע והש"ך דעתו דיכול וכן הסכמתי בתומים ע"ש ובלא"ה הא דעת הר"י הלוי ורמב"ם בכל קטן להשביע ש"ש ועיין תומים דהנחתי בספיקא דדינא לשיטת האומרי' מגו לפטור משבועה אמרי'. א"כ אם יש לו מגו דלהד"ם או החזרתי אי לא מפטר משבועה דבעלמא הוי ליה העזה וזה לא שייך בקטן וצ"ע. ודע דכל זה ביתום המוסר אבל אם מסרו אפוטרופוס של קטן ומכ"ש ב"ד ליד א' פשיטא דיש לו כל דין שומרין כמו שקיבל מיד גדול וכן מוכח מגמרא בפ' המפקיד מכדי בקרא ש"ש דיתמי ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.