ואז פטור אפילו מקבלת חרם ואפילו ק"ח על שבועת חנם פטור דאם לא כן יקבל בחרם ויפטר סמ"ע ולפי מה שכתב' לעיל סימן פ"ז לחלק בין קבלת חרם זה שיקבל בחרם שברור לו שאין חייב לחבירו אבל קבלת חרם על שבועת חנם הוא רק שאין ברור לו שהדין עם חבירו ומשביעו בחנם א"כ אין כאן ראיה לסמ"ע ונכון ואם התובע אמר אין אני רוצה לישבע רק תקבל בחרם ג"כ שומעין לו כ"כ הסמ"ע ולכך כתב דמ"ש הרמ"א ומרדכי דיוכל לומר היינו אם ירצה התובע לישבע שא"צ ק"ח על ש"ח וזה דוחק וכ"כ הט"ז ולכן נראה בפשוט דה"א בחשוד דליכא שבועה גבי נתבע א"י להפכה על תובע דבעלמא דאיכא שבועה לגבי נתבע קי"ל בדרבנן מפכינן אבל בזה לא קמ"ל דאף בזה מפכינן:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ב, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.