וי"א דיחלוקו הא דפסק יחלקו ולקמן סימן ק"ח פסק גבי מת לוה בחיי מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ומפסיד התובע הכל התם ליכא שבועה כלל לגבי נתבע ולכך הואיל ואי"ל מפסיד הכל אבל כאן דמתחילה חיוב שבועה על הנתבע היה ולא יכול ג"כ לישבע כי חשוד הוא דין הוא שיהיו שניהם נפסדים והא דקיי"ל בפוגם שטרו ומת דגובה הכל הטעם דשם לא פשע כלל משא"כ כאן שפשע התובע שהוא חשוד ומהדין אף במת לוה בחיי מלוה לא היה לו להפסיד רק ביתומים וג"כ נפק מפומא דרב ושמואל החמירו וע"ת מ"ש מזה באריכות:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ב, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.