נשבע בעה"ב היסת ע"ת שכתבתי לדעת המחבר שהוא דעת הרמב"ם דסבירא ליה חנוני נוטל מהדין בלי שבועה א"ש דחייב שבועה דה"ל אם יודה יתחייב ממון דמה דחייב שבועה הוא רק להפסת דעת בעלמא אבל לדעת רמ"א שהוא דעת הטור ורמ"ה דאין מהדין ליטול אפילו בשבועה א"כ קשה הא אם יודה לא יתחייב ממון ע"ת כתבתי בזה תי' רבים או דטוען חנוני דמתחלה היה מאמינו ופוטרו משבועה או די"ל דיש עדים או פועלים מודים דנתנו להם רק מיירי דחנוני טוען דבעה"ב א"ל תן לפועלים אם יאמרו שגמרו מלאכתן ובעה"ב מכחיש אמירה וגם לא גמרו מלאכתן ולכך אלו יודה היה מתחייב ממון וע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״א, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.