הואיל ויש רגלים וכו' מזה חשב הש"ך ללמוד דבמקום שאין רגלים כזה אפילו היסת א"י להשביע ע"פ פנקסו דלא הוי כברי כלל אם לא בפנקס ידוע לו שמדוקדק למאד דהוי רגלים לדבר לפ"ד אם מכחישו בעה"ב ואמר שלא צוה לו ליתן לפועלים א"י להשביעו בסתם פנקס דהא אין כאן טענת ברי אבל כתבתי בתומים דל"נ לדינא כלל ואין לחלק בין פנקס לפנקס ולעולם ה"ל ברי אם יודע שאין מעלה דבר שקר על פנקסו רק כותב הכל על נכון ויכול להשביע ע"כ ואם תפוס יוכל לישבע שברור לו שהאמת אתו מתוך פנקס ורק הא דקאמר הואיל ורגלים לדבר שעי"ז נוטל משא"כ על פנקסו גרידא אינו נוטל ולא אמרי' דיש לחנוני נאמנות דאין מגרע אמונתו וכמו שבאמת דיני א"ה שחנוני על פנקסו נשבע ונוטל קמ"ל דלא אבל יש לו דין טענת ברי וכן מורים כל בעלי הוראה היושבים על מדין:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״א, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.