נשבע ונוטל עיין תומים שהנחתי בספק אי נאמן לומר פרעתי על החבלות ואם כן נאמן במגו דלא חבל וצ"ל דהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים ע"ש וגם הנחתי בספק אי יוכל הנחבל לומר א"א בתחנת חכמים השבע את' היסת או ש"ד במודה שחבל בו א' והוא שתים ע"ש וגם העליתי דנראה דאף דיש לחובל עד שאומר כדבריו שלא חבל רק א' מ"מ הנחבל נשבע ונוטל:
אורים ותומים, אורים · סימן צ׳, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.