כשיתבענו הנותן הא כל זמן שלא תבעו אינו מחויב להחזיר ונתן הסמ"ע טעם דל"ד לרבי' דשם כתיב ומי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דחי אבל דעת הב"ח וט"ז דגם ברבית צריך תביעה והטעם דכ"ז דלא תבעו הוי מחילה. וכתב הכה"ג דאם נטל לזכות הזכאי ולחייב החייב א"צ להחזיר ולא כן דעת הסמ"ע והב"ח וכן מוכח ברמב"ם דלא מנה לאו דלא תקח שוחד בכלל ומנין הלאוי' דלוקי' עליהם וע"כ הטעם משום דניתן להשבה ואילו לדעת כה"ג ה"ל למנות הך לאו בכה"ג דנטל שוחד להצדיק הצדיק ואינו להשבון אלא ש"מ דאף כה"ג ניתן להשבון:
אורים ותומים, אורים · סימן ט׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.