מתוך שיוכל לומר לא שכרתיך וכו' ואף על פי דאנן אמרינן דבעל הבית טרוד וטועה ואין חפצו לשקר ואיך ישקר ויאמר דל"ש עיין ר"ן שכ' כתי' התו' והוא דאם לא ברי לו שפרע היה טוען שלא שכרו דבזה אין נחשב לב"ד דמשקר משטוען פרע דיודע דהב"ד יחשדו אותו דשכח לרב טרדותיו ואני כתבתי בתומים טעם אחר והוא ישוב לכל הקו' והוא דכל התקנה היה משום כדי חייו דשכיר ואם הוא השכיר עצמו בלי עדים והיה הבעה"ב יכול להכחישו וילך בפח הנפש ש"מ דהאמין לבעה"ב ולא חס אנן אין לא נאמין ונחוס עליו ע"ש שזהו תי' הגון מרווח ביותר:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ט, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.