ושעשה עמו מלאכה דאל"כ מה מהני ששכרו עדיין יוכל לומר לא עשית מלאכה ואם יש עדי מלאכה ולא עדי שכירה עיין תומים מ"ש דאם הכחשה בדבר מועט כגון ש"פ ל"ש המגו דלא שכרו דהא מ"מ חייב לו ליתן שכרו מה שעשה מלאכה כדלקמן סי' רס"ד ס"ד רק ביש הכחשה ביותר מכפי הפחות שבשכירות בעיר בזו יש לו מגו דל"ש ואף דעשה מלאכה מ"מ אין לו רק הפחות שנהגו בעיר ולכך תרתי בעינן ועיין תומים שהארכתי בזה גם כתבתי דנראה דאם יש לו עדי מלאכה ולא שכרו אף על גב דחייב בשכרו כנהוג בפחות שבעיר מכל מקום אם טען בעל הבית פרעתי אפשר דלא תקנו חז"ל נשבע ונוטל כי ירד שלא ברשות שכיר תנן ולא בא מעצמו:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ט, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.