היה אומר שנים דבשלמא בכל מודה מקצת ל"א מגו דכופר הכל דלא אמרי' מגו דהעזה אבל כאן כיון דשטר מסייע לו אמרינן מגו אף דהוי ליה העזה סמ"ע ואף דהוה מגו לפטור משבועה ולדעת המחבר ל"א מ"מ מכח תקנה המוצא אבידה לא ישבע מפני תקון עולם לא ישבע דאף זה בכלל דאי אתא להטיל עליו שבועה מכל מקום ימנע ויאמר שתים והרי זה בכלל התקנה. ועיין בכללי מגו מזה באריכות:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ח, ס״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.