איני נפסל וכו' ונשבע שבועת מ"מ דהא הודה דשבועה ראשונה היה בשקר ולכן אפילו היה שבועה ראשונה גם כן בנק"ח מ"מ צריך לישבע דאל"כ בלא"ה צריך לישבע כדלעיל סעיף י"ד ואם ירצה שכנגדו לומר הואיל לדבריך אתה חשוד אני אשבע ואטול כתב הש"ך דשומעים לו כמ"ש לקמן סימן צ"ב ועיין תומים דכתבתי דנראה מדברי בעה"ת דר"ש גאון שהוא הדיעה דהעתיק המחבר לא סבירא ליה הך דינא דיכול התובע לומר אני אשבע ואטול וע"ש אך לדינא הואיל בלא"ה הלצתי בתומים בעד דעת הרי"ף דסבירא ליה דבנדון זה נעשה חשוד על פי עצמו וגם המחבר והטור פסק הך דינא לקמן בשם רמ"ה בלי חולק ולכן האמת לדינא כמ"ש הש"ך דאם ירצה התובע נשבע ונוטל. ועיין תומים באריכות והא דלא הוי משיב אבידה דאם ירצה לא היה מודה במקצת כלל ואי דה"ל העזה דאין אדם מעיז הא העיז והעיז דכפר ונשבע לשקר וצריך לומר עתה הוא מתחרט ואין רוצה להעיז ולכך מ"מ ואשמוטי קמשמט וכו':
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ז, פ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.