נאמן ועיין תומים דנראה אפילו יטעון השבע לי בגוף הטענה שלא לוית ממני אי שפרעתני מ"מ לא משגיחין בי' דכבר נפסק עליו היסת והוא טוען שנשבע ע"ש ודלא כש"ך וה"מ בשהיה תחילת השביעה היסת אבל אם היה ש"ד ועכשיו אמר שנשבע אם אפשר להשביעו כמתחלה משביעו ש"ד ואם א"א כגון דמ"מ וכבר פרע לו מה שהודה או שתבעו ע"פ העד והעד הלך לו משביעו היסת ואם אינו טוען ברי כגון יורש שבא בפסק אביו למ"ד דאין משביעים על טענת הוגד לי וא"י לטעון מחדש עליו א"י להשביעו בשבילו היסת דכל שאלו יודה לא מחייב רק שבועה אין כאן שבועה ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ז, ע״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.