אמרת ליתן לי מנה דעת הש"ך דוקא בעשיר אבל בעני כיון דאם יודה מחויב ליתן לו דה"ל צדקה מחויב לישבע ועיין תומים דבמחלוקת שנויה ונראה דא"צ רק מזכירין לו עונש נדר ובפרט באומר לשון ליתן ע"ש ואם תבעו אמרת לי למכור הסחורה בכך השער פשיטא דאין כאן שבועה ודלא כבעל ש"ג ונסתפק בעל כנה"ג אי טענו לקחתי בדמים ממך חפצים והוא כופר אי נימא דאין כאן שבועה כלל דאף אם יודה הא מצי לחזור בו דאין מעות קונה מדרבנן או נימא דכיון דבעי לקבל מ"ש א"כ אולי לא יקבל והוי ממון ולא דעתי מקום ספיקא דהוי כמו ת"כ דהואיל דאין מחויב רק מכח ת"כ אין משביעים אותו רק מזכירין לו עונש ת"כ דה"ה כאן מזכירין לו עונש מי שפרע דאם מכר וחזר מי שפרע וכו' ואם כן תו ליכא שבועה כלל:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ז, ס״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.