עומד כל אחד בשלו דאפוכי מטרתה ל"ל דלא מבעיא כשנכסים שוים פשיטא אלא אפילו לזה בינונית ולזה זיבירית וה"א דיגבה זה בינונית תחלה ונעשים אצלו עידית דבשלו שמין וכשיבא שני לגבות לא יגבה מהן רק מזיבורית קמ"ל דלא דמה חזית הוא יגבה תחלה דילמא אידך יגבה תחלה זיבורית ואם כן נעשים בינונית שלו עידית וכשיבוא השני לגבות אין לו גם כן רק זיבורית. אבל אם לזה עידית ובינונית ולזה זבורית יגבה איזה שירצה תחלה מכל מקום אחד נשכר דאם יגבה בעל הבינונית תחלה לא יכול לגבות רק זיבורית משכנגדו והרי לו אחר כך עידית ובינונית וזיבורית וכשיבא השני לגבות אחר כך יגבה בינונית ולהיפוך גם כן אם יגבה בעל זיבורית תחלה יגבה בינונית ואחר כך כשיבא ב"ח לגבות הימנו יגבה זיבורית דבשלו שמין ונעשו בינונית עידית:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ה, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.