אם הודה מעצמו לפני ש"מ וכו' הש"ך הקשה על זה דבמרדכי לא נאמר אלא דלא יכול לטעון טענת השטאה דכמו דאין ש"מ משטה כן אין משטים בו אבל השבעה דש"מ עשו י שלא להשביע את בניו אף אחרים שהודו לו י"ל שלא להשביע הודו ויפה הקשה ומה שיש ליישב בדוחק הוא דמחבר סבירא ליה כדעת הרמב"ם לעיל דבפניו בלא"ה א"י לטעון שלא להשביע רק דלא תימא ה"מ בפני בריא דאיך ישמע הוא להחזיק אותו לעשיר ולא ימחה אבל בפני ש"מ חושב דש"מ הנוטה למות לא יקפיד בכך ואין בשאול חשבון קמ"ל דחד דינא לש"מ עם בריא וזה דוחק ועיין תומים תי' אחר מרווח דהך הודה היינו דרך הודאה:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״א, ע״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.