אורים ותומים, אורים · סימן ע״ז, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

או שקבלו פקדון ביחד עיין תומים דדעת רמ"א בתשובה דוקא בהתנו אבל סתמא לא ופרשתי בתומים כוונתו דבשואל דכל הנאה שלו מודה רמ"א דדינו כמו בהלואה רק בפקדון חולק ולכך כתב בהתנה להיות דינו כשואל אבל אף שטרחתי בתומים להליץ בעד רמ"א מ"מ לדינא הסכמתי עם הש"ך דליתא לדינו ומ"מ חייב באחריות כמו בשנים שלוו ועיין באסיפת זקנים ב"מ דף ל"ד ע"ב דמשמע לא זו אחריות אם שלח בו יד או עכבו לעצמו דחייב בערבות אלא אפי' פשע בש"ח או קרהו אסון בשארי שומרים דעל השומר חיוב תשלומין ג"כ חייב בערבות בעד חבירו דלכל מילי נכנס בערבות בעת קבלת השמירה וכן משמע מדברי הרמב"ן ג"כ:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.