אף על פי שמדרבנן חייב כגון קרקעות ושטרות וכדומה וכן אם אף דהיה מודה לדברי העד לא היה נוטל רק בשבוע כגון שכיר דשכרו בע"א דאף דמודה לע"א לא דנין בו כשנים מעידים דשכרו דאף בשנים צריך השכיר לישבע וליטול ועיין מש"ל סימן פ"ט ואם תובעו חנוני שצוהו ליתן לפועלים והיא טוען א"י אם צוה לחנוני וע"א מעיד שצוהו דעת הש"ך דמ"מ פטור דהא אף דהיה מודה לחנוני לא היה החנוני נוטל אלא בשבועה ועיין תומים שנר' דתלי' במחלוקת רבוותא וה"ל ספיקא דדינא ועיין שם מ"ש בישוב קושי' ט"ז דיש הבדל בין לישבע וליטול ובין לישבע ולפטור ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ה, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.