ודאי שאינך חייב לי הסמ"ע והש"ך מחולקים אם מילת ודאי הוא דוקא או ל"ד ובאמת אין לילך אחר המילות והעיקר אם נראה מדבריו דמודה בב"ד בהחלט דאין אצלו כלום ה"ל מחילה גמורה ולא מצי למימר דהוה מחילה בטעות כמ"ש הטור דה"ל לשום אל לבו ולדקדק ומדלא עשה כן ש"מ גמר בלבו למחול עכ"פ אבל אם לא אמרו בלשון מוחלט רק בלשון מסופק לא הוי מחילה גמורה ויכול לומר אחר כך נזכרתי שחייב אתה לי:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ה, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.