אורים ותומים, אורים · סימן ע״ה, י״ז

לפי שאין נאמן בדבריו לא מיקרי הודאה וכו' עיין תומים דהעליתי דאם נתחייב מתוך דבריו דאין אנו מאמינים לדבריו דהיינו כאותו דר"ח דאמר לא לויתי דה"ל כאומר לא פרעתיו ועדים מעידים שהלוהו וכן דאמר על טלית שכולו שלו ועל אותו שתפס השני אנן סהדי דהוא של חבירו ה"ל מודה במקצת אבל אם אומר נתתי רבית עבורך והוא חושב דמותר ליקח ואנן פסקינן דאסור ליקח רבית ומתוך כך נתחייב בחמשים אין זה מודה מקצת ואין צריך שבועה דאורייתא וזהו כדעת הסמ"ע לקמן בסימן פ"ז ולא כדעת הש"ך: ואם טען פרעתיך ועדים מעידים שהלוהו נ' וא"ל אל תפרע אלא בעדים אף דצריך לפורעו בעדים מ"מ לא הוי מ"מ דהא יכול להיות דפרעו ואין כאן הודאת פיו כלל ועיין לקמן סי' שס"ד דה"ה אם מכחיש לע"א בחמשים דה"ל משאלי"מ דעת הרמב"ם וש"ע דלא הוי מ"מ ועמש"ל והרמ"א שכתב שאין נאמן בדבריו כיון על אופן הלזו שכתבתי באחרונה כמ"ש הש"ך ג"כ: