אורים ותומים, אורים · סימן ע״ג, ל״ו

חייב לפרוע וכו' וכן תמיד כששני ימים ר"ח אף דבאמת עיקר ר"ח הוא יום שני מ"מ בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם קרוי ג"כ ר"ח ואע"ג דגם יום השני קרוי גם כן ר"ח אם כן מי יאמר דנתכוין לר"ח זה דילמא יום שלאחריו בשלמא האומר קונם לשתית יין בחודש זה דמותר ביום ראשון של ר"ח של אחריו משום דאנן אמרינן דלא נכלל כלל בלשונו ר"ח שלאחריו אבל בזה דנתכוון ליום ר"ח מי יימר לראשון דילמא ליום השני נתכוון ע"ז כתב הרשב"א דאמת הוי ספיקא וספיקא לחומרא. ובזה מיושב קו' הש"ך בי"ד סימן רכ"ח ואפשר לומר שלזה נתכוין מ"ש כאן ועיין תומים מ"ש בט"ז דביק' לדמותו לחודש עיבור אי ידע דנתעבר השנה או לא ידע דלענ"ד לא דמי כלל ועיין מ"ש בישו' דברי הרמב"ם ע"ש: