וי"א דאפילו עקר דירתו וכו' ואפי' הזכיר בפי' בשבועה להוליך התשלומין למקום פלוני ועכשיו עקר דירתו למקום אחר ואין הבדל במרחק וכדומה חייב לקיים שבועתו דמה שהזכיר מקום פלוני אין קפידא כ"כ מהרי"ק. והרב הש"ך חולק על דין זה ובתומים העליתי דאם מתחילה בעת השבועה לא היה דר שם במקום שהלוהו כ"א במקום אחר ונשבע ועכשיו עקר דירתו למקום אחר ואין קפידא בין עיר לעיר הן בדרך והן בשארי דברים צדקו דברי הש"ע ומהרי"ק דמחויב לילך לשלם דלו יהיה דלא הזכיר שם מקום כלל בשבועה מ"מ צריך להוליכו אחריו והמקום שהזכיר בשבועה היה רק לברר שלא יצטרך להוליך אחריו למדי אבל אם מתחלה היה דר במקומו רק הוא נשבע להוליך אחריו למקום פלוני א"כ לולי הזכרת המקום לא היה מחויב כלל להוליך אחריו רק אנו באים לחייבו מכח שבועה ואין לנו אלא כפי מאמרו וכאשר ביטא בשפתים אותו מקום ולא מקום אחר כלל. ומכ"ש כשיש קצת קפידא בין מקום למקום דאינו מחויב:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ג, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.