ודווקא שתופס חפץ וכתב הסמ"ע בשם הר"ן היינו כשהמלוה תובע ללוה שיפדה משכונו אז צריך לישבע בנק"ח אבל אם המלוה שותק ואין רוצה מהלוה שיפדה משכונו וגם אין רוצה למוכרו כלל לגבות דמיו רק רוצה להחזיקו עד שיבא מעצמו ויפרענו והלוה תובע ממנו המשכון א"צ רק היסת ועיין ש"ך ס"ק ע"א דלא קי"ל לדינא דהר"נ כתב כן לתרץ הקו' שיש על הגאונים מהא דתנן אומן שהטלית בידו הממע"ה משמע בלי שבועה ולקמן בסימן פ"ט פסקינן דלא כתי' זה רק דמ"מ צריך שבועה בנק"ח ובגוף הקו' אף הר"נ תי' תירוץ אחר נכון ומרווח למאד כמש"ל בסימן פ"ט וכמ"ש באריכות ולא קאי הך תירוץ ולכך השמיטו הרב והמחבר:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, ס״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.