אבל לא לעצמו משום חשדא הקשה הב"ח הא כל טעמו דיש לו להשכיר הוא מפני השבת אבידה לבעלים וגבי משיב אבידה קי"ל דאפילו לעצמו יכול למכור דליכ' חשדא במשיב אבידה. ותי' הש"ך דודאי התם ליכא חשדא דהא יכול לכפור בכל אבידה אילו רצה משא"כ כאן במשמש א"א להעלים תשמישו וחשדינן דמשתמש בשכר בפחות ולפי דבריו אם משתמש במשכון בתוך ביתו בהצנע לבל יודע דמשתמש במשכון של חבירו תו ליכא חשש דאילו רצה אמר שלא היה משתמש בו כלל והרי זה דומה למשיב אבידה. אך לפי מ"ש הסמ"ע בס"ק ג' דאין החשד כאן דשכרו לעצמו בפחות כהחשד גבי אבידה רק החשד דהרואה משתמש יחשוב דמשתמש במשכון בלי ניכוי שכירות כלל א"כ בלא"ה אין מקום לקושית הב"ח דבשלמא באבידה א"א למחשדי' דהא חזינן דמש"א ואיך נחשוד אותו משא"כ כאן דנחשוד אותו דאין מש"א כלל והיא גופי' בכלל החשד וא"כ לק"מ דכל החשד יהיה דאינו מש"א:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.