מעותיו בש"ך הביא תשובת רש"י ראובן משכן חפץ לשמעון ושמעון ללוי ואמר שהתנה עם ראובן שאם לא יפדנו לזמן דיהיה מוחלט לו ועבר הזמן ונתן לוי ליהודא במתנה אם בא ראובן לפדות המשכון חייב יהודה לתת לו דמה שהתנה הוי אסמכתא ויקבל יהודא המעות שחייב ראובן עליו ואם טוען יהודא שאינו ברשותו ישבע כן וישבע כמה היה שוה כי מחויב לשלם מה ששוה יותר מהחוב לראובן ועיין בתומים כי אם טוען יהודה א"י מחויב לשלם כל מה שטוען ראובן אם מודה בפ"א דהיה המשכון שוה יותר מכדי חובו ולא אמרי' דלא הוי ליה למידע והעלה הש"ך דאין לוי או שמעון חייבים לשלם לזה אפי' פרוטה אחת רק יהודא דהיה משכון בידו חייב לשלם המותר מכיסו לבדו אף דפשעו במה דהיו שומר שמסר לשומר מכל מקום עכשיו דיהודא כאן חייב לשלם הוא הכל והן פטורין ונכון ופשוט. אמנם אי תובע ללוי שהיה המשכון שוה הרבה ביותר ולוי מודה בפרוטה דהוי שוה יותר והנשאר א"י אף דיהודא יודע ורוצה לישבע העליתי בתומים דאינו נאמן ויכול לומר לו לא מהימן לי בשבועה וחייב לוי לשלם ע"ש שבררתי הדבר:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.