אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, י״ז

לא הוי אלא ש"ח דלא קימ"ל פרוטה דר"י דזהו לא שכיח שיבא עני באותו פעם דעוסק במשכון ולכך הוי ש"ח רק לעומת זה קי"ל כשמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אם אמר הריני מקבלו בכל החוב וכנגד שוין דמי המשכון אפילו לא אמר ה"ל כאומר ולכך אין נ"מ בין אי אמרי' דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י או מטעם שמואל דסוף כל סוף מפסיד המלוה דמי שווי המשכון רק אם המשכון שוה יותר מחובו אז לדעת מחבר דפוסק כר"י מחויב המלוה לשלם ולא לדעת הי"ח דסבירא להו כרבה וכן אם החוב יותר מכדי משכון תליה גם כן בהנך דעות אי מהני אמירתו להפסיד כל החוב או לא אך כבר כתבו הרמ"א בהגה לעיל ועיין מ"ש שם ובין היה הלואה בשטר או לא בשטר אין הבדל ש"ך ופשוט: