אבל אם הוא מדברים העשוים להשאיל וכו' עיין תומים דהעליתי אם לא טוענים יורשים כך צוה אבא רק אולי אתה חייב ויש ללוה עדים המכירים החפץ שטב"ע אם יראו אותו והוא נותן סימנים בחפץ והב"ד רואי' שסימנים מכוונים מכריחים הב"ד ליתומים להראותי לעדים ואם הם מעידים שמכירים אותו בטב"ע שהיה של לוה הלוה נאמן ואם אין נותן סימנים אין מכריחין ליתומים להראות כלל ומכ"ש באין לו עדים המכירים בטב"ע רק מכוונים סימנא ע"ז לא סמכינן להוציא החפץ מחזקת יתומים ונאמנים כדי דמיו ואם היתומים טוענים ברי שכך צוה אביהם אפילו מכוונים הסימנים אין מכריחים ליתומים להראותו כלל ולעולם נאמנים ועיין מש"ל סימן רצ"ז ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ב, קל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.