דנותנים לכל אדם וכו' הסמ"ע מחלק שם טוען הוא ברי דיש לו עדים משא"כ כאן אף הוא תובע רק בשמא אולי יש למורישם דבר ולכך אין עושין רק בשל יתומים. והש"ך מחלק בין עדות דמסור לב"ד ובין למי שיש לו בידו משל חבירו דאין מוטל על בית דין וחילוקו נכון בתוספת טעם דבשלמא עדות אין כאן זילותא דכי יודעים עדות שצריך הב"ד לעדות שלהם ומה"ת יבואו ויעידו שלא בהכרזה אבל כאן הוא זילותא דנחשדו ישראל לעכב ממון של חבירו בגזל עד שצריכים בית דין להחרים על כך לכך לא עושים רק בשל יתומים ועוד יש לחלק בכמה אנפי ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ט"ו וסימן כ"ח:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״א, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.