אשה פסולה לדון ילפינן לה מעדות ודלא כע"ש שכתב טעם זר סמ"ע. ואין להקשות לשיטת הסמ"ע ל"ל לעיל הטעם בסומא בב' עיניו משום דה"ל כלילה תיפוק לי' דפסול לעדות וילפינן מיניה דין ומכ"ש דקשה על התו' לשיטתו דמכשרי סומא בב' עיניו לדין די"ל סומא דפסול לעדות הוא מטעם דא"א לראות העדות וזה הטעם לא שייך בדין דהרי דעתו ברורה ולכך צריך טעם אחר לפוסלו משא"כ אשה דפסולה דהוא בלי טעם רק גזרת הכתוב וא"כ ה"ה לדון ושפיר מקשינן אהדדי ועיין בתומים שעשיתי סמוכים מתוך דברי התו' לדברי הע"ש ומה שכתב הסמ"ע שהוא דבר זר הוא זיר זהב:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.