אא"כ היתה אמו מישראל ואם אחד גר גמור והשני גר ואמו מישראל אין זהו שגר גמור יכול לדון השני שאמו מישראל דזהו שאמו מישראל כישראל גמור דיינין לי' כה"ג. אבל מ"ש שם שגר גמור יכול לדון לגר שאביו מישראל אינו מובן דאם אין דן לגר שאמו מישראל מכ"ש לגר שאביו מישראל דיש לו יחוס כישראל ביותר כמ"ש התו' ופשיטא דאסור לדונו:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.