כי כל אחד בורר לו אוהבו כדי שיחפש בזכותו ובזה יוצא הדין לאמתו ובע"ש כתב דאין נכון לעשות כן אבל מ"מ כן נהגו הסמ"ע כתב דמותר לכתחילה לעשות כן ושניהם אמרו אמת כי אם הבורר מחפש בזכות אבל אינו עומד על דעתו ומודה על האמת ואין תוקע עצמו לדבר הלכה יפה וראוי לעשות כן לברר הדין והאמח אבל בעו"ה בזמן הזה כשהוא בורר חותר בכל יכולתו להצדיק הבע"ד שהיה בורר אותו אם בצדק ואם בעול ואם יכול להטעים דבריו אף שמעות הדין עושה ולומד לבע"ד לטעון שקר וכזב על אלה תאבל הארץ כי בזו נתחלל התורה ונתעוות הדין ולזה וכיוצא בו נתכוון הע"ש ויפה כתב:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.