ומעיינין בינייהו פי' הב"ח שהעיון ההוא הוא אם ראוי הוא שלא לעמוד בפני ב"ד ודיין ההוא או לא ומסתברא כפי' הסמ"ע דכל חכימי מעיינין ודנין דכיון דיש כאן איסוף כל החכמים לית לי' זילותה עוד וא"צ לפי' השני של הסמ"ע דמפרש דעושין פשרה כו' א"כ ח"ו יצא בת"ח מובהק משפט מעוקל ויתחלל ש"ש כאילו מחנפי לי' רבנן ולכך הנכון כמ"ש הסמ"ע בפי' ראשון וכ"כ כה"ג דמעיין פירושו דנין. ואין כאן זילותה כמ"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.