אין עד נעשה דיין משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימן והם לא יקבלו הזמה על עצמם ומה"ט כשראו ביום מותרים לדון דאז אין שם עדות כלל עליהם דהם תיכף בעת ראי' נעשו דיינים וא"כ לא שייך דבעינן עדות שאיל"ה ולכך כשרים לדון סמ"ע. ואין טעם זה מספיק להך דיעה דס"ל דאם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרי' אין דנין דלמה הא הוי עדות שאתה יכול להזימן דיקבלו עדות הזמה על אחרים שהעידו בפניהם ול"ל כס"ד התו' בב"ב דף קי"ג דהואיל והמה ראו ג"כ יודעים כי הנכון כפי העדות המעידים ולכך לא יקבלו עליהם הזמה דא"כ אפי' לא הוזמנו לעדים נמי ובראי' בעלמא ג"כ יודעים כי האמת אתם וכמ"ש התו' שם להדיא ע"ש. ולכן ברור דלשיטה זו אין הטעם משום עדות שאאיל"ה רק יותר מסתברא דנפקא לי' מקרא דעד לא יענה בנפש דכתיב בד"נ דלא יענה בחוב ובד"מ אפי' זכות דינו כחוב דמה שהוא זכות לזה חובה לזה וכ"כ הרמב"ן בחדושיו לב"ב ע"ש ולכך כל כמה דשמיה עד לא מצי להיות דיין ואם הוזמן דשמי' עד לא מצי תו למהוי דיין וזה ברור:
אורים ותומים, אורים · סימן ז׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.