נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד מטעם דלא שבק היתירא ועביד איסורא. ולכך לא דמי לעיל סי' ס"ו דאין נאמן לומר שטר כומ"ס היה לי ואבד דשם ליכא חזקה דאנן אמרינן מעולם לא קנהו רק הפקיד בידו וכדומה אבל כאן מהכ"ת יניח שטרו להשמט ולא ליקח פרוזבול ואין אדם מאבד מעותיו בלי דעת וטעם. והרמב"ם נתן טעם דמן הסכנה שהיו גוזרים מבלי לעשות פרוזבול ולשמור שמיטה תקנו חכמים מכאן והלאה שיקרע תיכף פרוזבול ויהיה להם למלוים כל נאמנות שהיה להם פרוזבול. ועיין תומים דלפי טעם זה אם חזינן דיש לו על שטר אחר פרוזבול ולא קרעו ואם כן לא חשש לסכנה אף בזה אינו נאמן וע"ש בתומים שהארכתי ומדלא חלקו הפוסקים משמע לעולם נאמן:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ז, נ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.