משתעבדנא לך וכו'. ודעת הש"ך דאף לדעת זה היינו שהיה הלוה בעת הקנין לוקח ממוכר מתרצה אבל בלא"ה אף לדיעה זו יכול למחול ועי' תומים דהעליתי כסתמא דש"ע דא"צ כלל גילוי אוזן לענין מחילה. אבל לענין פרעון אם יטעון הלוה אני לא ידעתי ממכירה ופרעתי למלוה מה ה"ל למיעבד בזו כתבתי כי נראה דיש בו מחלוקת בין רשב"א לרא"ה והעליתי אף לרשב"א דוקא בשטרו בידו או לאחר זמן אבל בתוך זמן ואין שטרו בידו אף רשב"א אפשר דמודה דאינו יכול לטעון כן:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ו, צ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.