אורים ותומים, אורים · סימן ס״ו, ע״ח

המחאה זו כמו מסירה וכו' הרב הש"ך השיג על זה דכיון דקי"ל דחליפין לא מהני במקום מסירה אף מ"ג לא מהני כמ"ש כל מחברים דחליפין ומ"ג חד קנין הוא. ויפה השיג ודברי מחבר צע"ג והנה לדעת מחבר דהמחאה זו הוי כמו מסירה יש לספק בשטרות דאינם צריכים כתיבה רק נקנים במסירה לחוד כמבואר בסי' זה אנפי טובא. אי מועיל המחאה במ"ג להקנות השטר דיש לעיין בתו' ב"ב דף קנ"ב ד"ה תנו דכתבו התו' אף האומר תן גט ושטר שחרור לעבדי במ"ג לא מועיל דאע"ג נענין גוף הנייר הוי ממון ומועיל מ"מ לענין מה שכתוב בתוכו אין מועיל והא התם אלו נמסר שטר שחרור לעבד היה מועיל ומכל מקום במ"ג לא חשיב מסירה לענין מה שבתוכו ואין לפרש כוונת התו' דוקא בשחרור דהוי מילתא דאסור' וחירות לעבד דהא אף בשאר שטרות כגון כתב שטר מתנה ללוי והיה ביד שמעון ואמר במ"ג ליתנם ללוי גם כן מוכח ע"כ דלא מהני דכך מוכח גיטין דף ט' ע"ב דלכך ל"ק דשוה שחרור לגט בהך תן וכו' דהואיל ואיתא נמי בשאר שטרות ע"ש. ועיין בתוס' ד"ה כי דמשמע דהך תי' דאיתא בשטרות קאי ואפילו לא קאי כדעת מהרש"א מכל מקום להס"ד הל"ל הניחא לר"פ לר"ז מא"ל כדאמרינן בשלמא לרבה. איברא לפמ"ש הר"ן הטעם דלכך לא מהני מ"ג הואיל ולא שייך מגו דזכי לנפשיה ואם כן בשטר כזה הנקנית במסירה אם כן אלו נתן להנפקד היה זוכה בו אם כן אף לחבריה זכ' בו ואע"ג דלחד דיעה בעי מסירה מיד ליד וזהו מופקד אצלו מכל מקום שייך מגו לשיטת הר"ן דהיה זוכה בו ביום שנמסר לידו דאלת"ה אם כן אם אין הפקדון ביד הנפקד רק ביד אחר איך מצי זכי לנפשיה הא אינו בידו ועכצ"ל כנ"ל או דמגו דנטלו מאחר ואף זהו כמוהו. ואם כן לכאורה הדבר בספק אבל בתר ישוב במ"ש התוס' דאין נראה להעמיד רישא בפלוגתא דאמוראי דאם כן לפלוגי ברישא וכ"כ התו' גיטין והדברים מורים כמ"ש מהרש"ל דפליגי ר"פ ור"ז אי מהני מ"ג בשטר שחרור או לא דאל"כ דלדינא מודים איך שייך פלוגתא כיון דלא נ"מ לדינא ובשלמא דפליגי בסיפא נ"מ אי מ"ג מהני במלוה ואי חיישינן למנה קבור אבל ברישא במה יפלגו אי איירי במ"ג או בכתבו ותנו כיון דלדינ' שוים ועכצ"ל כמהרש"ל ודלא כנרא' ממהרש"א אבל צריך תלמוד דכי נחדש בין ר"ז לר"פ פלוגתא חדשה אם לר"ז מוכח ממשנה דמ"ג לא מהני בשטרות ואם לר"פ אינו מוכרח מכל מקום מהכ"ת נימא דפליג אר"ז ומדר"ז נשמע לר"פ. דלכ"ע לא מהני בשטרות מ"ג ועוד אם כן מה משני התו' דלכ"ע לא איירי רישא במ"ג מכל מקום לפי סברא זו עדיין פליגי בדינא דלר"פ דכיון דאינו מוכרח אמרינן דמהני מ"ג בשטרות ולר"ז קשה למה קמ"ל בסיפא בממון דמהני מ"ג לפלוג בדידיה אפילו בשחרור מהני מ"ג ומכ"ש ממון וע"כ דבשחרור לא מהני מ"ג ועדיין פליגי ר"פ ור"ז בדינא ואם כן יש לומר רישא נמי איירי במעמד ג' וצ"ע לכאורה. ולכן נראה דתליא בהך אי אמרינן דמ"ג שייך דוקא בפקדון הואיל והוא בעין אבל לא במלוה הואיל ואינו בעין אם כן ה"ה בשטרות הנייר בעין דמי לפקדון משא"כ מ"ש בתוכו דמי למלוה אבל אי אף במלוה שייך מ"ג ה"ה במ"ש בשטר דמה בכך דאינו בעין ה"ה מלוה. ולפ"ז אתי שפיר דפליגי ברישא ואין כאן פלוגתא חדשה דתליא בהך פלוגתא אי שייך במלוה. ולכך הקשו דה"ל לפלוג ברישא אלא דרישא לכ"ע לא איירי במ"ג ויש לומר דר"ז סבירא ליה דרב לא מכרע ליה מילתא אי מ"ג במלוה גם כן או לא דפלוגתא בקדושין פ"ב פלוגתא דר"מ וחכמים ורב לא מכרע ליה ולא רצה לתר' המשנה כרבי מאיר לחודא דלא מוקי כיחיד' כמ"ש התו' גיטין ולכך מוקי ליה בציבורא ואתיא לכ"ע ואם כן ל"ל דרישא איירי במ"ג דאל"כ לפלוג בדידיה דאי הוה איירי במ"ג ש"מ דוקא פקדון ועדיין הוי משנה פלוגתא דלר"מ אף גבי מלוה הוי מ"ג וה"ה בשטרות וכמו כן א"א לפרש באמת במ"ג מהני בשטרות דאם כן הוי דלא כרבנן ולכך לכ"ע לא איירי המשנה בשטרות במ"ג וא"ש דברי תו' וברורים. ואם כן תבנא לדינא לדידן דקי"ל מ"ג אף במלוה אף בשטרות אמרינן מ"ג במקום דשייך מגו דזכי לנפשיה כמ"ש הר"ן ומהני בשטר כנ"ל בשטר דלא בעי כתיבה כלל ודו"ק: