ומכרו למלוה כו' ואין צריך כומ"ס רק מסירה לחוד דהא עיקר שעבודו היה נשאר אצלו ולא דמי לראובן שמלוה מעות ומעלה השטר בשם שמעון שצריך כומ"ס אח"כ כשמוכרה לשמעון דהתם מעולם לא נשתעבד הלוה לשמעון כי מה נ"מ בשם הכתוב בשטר משא"כ כאן שמתחלה היה משועבד לו ועדיין שעבוד הגוף נשאר אצלו ש"ך ומיהו לפי מה שכתב הרשב"א הבאתיו לעיל סי' נ"ד דאם אמר הלוה שיכתבו עדים שטר על מלוה וימסרו לידו של לוה או יהיה בידם כשנמלך אחר כך לתתו למלוה צריך כומ"ס אפשר דגם בזה כך הדין דתו לא הוי שטרו של מקנה ומכל מקום יש לומר ובלאו הכי כבר כתבתי דלדינא לא קיימא לן כרשב"א:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ו, ק״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.