אינו יכול למחול היינו היכא דחייב לו ואם כן משועבד לו מדר"נ וכיון דמשועבד לו מדר"נ א"י למחול ומתוך דברי הש"ע נראה אפי' חייב לו ואינו גובה השטר בחיובו רק מכרו לו בפני עצמו מכל מקום כיון דשעבידו עלי' בלאו הכי מכח ר"נ אף מכירתו א"י להפקיע דהא כבר חל שעבודו דלוקח ועיין לקמן סימן פ"ו מ"ש בזה. ואם אין חייב לו רק מכרו ומחל לו ואין בידו לשלם ללוקח דעת ראב"ן דגובה מהלוה או כל דמי שטר או רק דמי' שנתן למר כדאית ליה ועי' תומים שהארכתי בביאור דברי תוס' שגם התוס' ס"ל כראב"ן רק דא"צ ללוה לשלם ללוקח רק דמים שנתן לכ"ע אפילו למ"ד דמוחל צריך לשלם הכל ע"ש דאין לדחות דברי ראב"ן בשני ידים ע"ש. וע"ש מה שכתבתי ג"כ מ"ש המבי"ט בראובן שהיה לו שטר על שמעון במאתים ומכרו ללוי במנה דיכול שמעון לומר אתן אני המנה ופסק המבי"ט דדין עם שמעון דלו משפט קדימה ונראה דמיירי דלא נשתנה סיב הלוה דאל"כ אם יקנה לוי שטר על שמעון כשהיה עני ואחר כך יתעשר שמעון יאמר שמעון לי קדימה הס להזכיר. אבל אף דלא נשתנה דעת הש"ך להשיג עליו ועי' תומים דעשיתי להש"ך סמוכים מתוך דברי תוספו' ומהרש"ל וכן נכון:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ו, ק״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.