בזמן שמלוה מודה וכו' עיין בסמ"ע שדחק דאולי חייב מלוה לאחר ומצוה להחזיר השיב' להפקיע חוב ב"ח שלו ודבריו דחוקים כמ"ש לעיל בסעיף זי"ן והש"ך תי' דיש בידו בלא"ה לשרוף שט"ח ועוד תי' דהואיל בידו למחול מ"ש בידו למחול תלי' אי בדר"נ מצי למחול ותי' ראשון יפה תי' אי לא הוחזק השטר דמצי לשורפו ועיין תומים דהקשיתי עוד קושי' דאולי מכר לאחר במעמד ג' והעליתי דאם המלוה חי בכל ענין נאמן דהא יכול לכתוב שובר בלי זמן ואי המלוה מת והיורש אומר להחזיר בזו לא שייך הך תי' לכן אם אין בו נאמנות בכל גווני יחזיר דלא חיישינן במכירת שטרות מסתמא לקנוניא וליכא למיחש דחב לאחרים דהא צריך לישבע והא אין יכול לישבע דהא מודה בשובר אבל ביש בו נאמנות אפילו נגד יורשים אזי לא יחזור דדלמא חב לאחרים ומפקיע כחם ועיין מ"ש לעיל בסי' מ"ז בזה:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ה, ס״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
