ובמקום שעדי' בחז"ל פי' הסמ"ע לא דנתכוון רמ"א להנך רבוות' דפסקו כאביי עבחז"ל דלא ס"ל לרמ"א להלכה כן רק כוונתו כמ"ש לעיל סי' ל"ט בהגה סי"ג דאמר מעכשיו וכו' או דזיכה לעדים בהדי' ואמר זכו לו דלכ"ע עבחז"ל. ועיין תומי' דכתבתי פי' ראשון ליתא לדינא ובשחרור לא מועיל מעכשיו עד שיגיע שטר שחרור לידו. ודין השני אמת אלא אפילו אין האדון מודה יחזיר ולא צריך ראי' תו כלל דתיכף זכו לו ומשוחרר תיכף ולא מצי האדון לחזור ועי' תומים דכתבתי הפי' לגבי מלוה ע"פ של אדון שרוצה לגבות מפירי של נכסיו מהעבד שעלה בנכסיו מיום כתיבת השחרור עד עת חזרה לזו אין צריך העבד ראיה דבזו לכ"ע עבחז"ל ע"ש ואם כן אף דלא הגיע לידו כלל עד עת חזרה מ"מ זכה בפירות למפרע ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ה, מ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.