ואם הוא מודה כו' דעת הש"ך דוקא בטוען המלוה ג"כ שמא ולכך לית ליה מגו דלא קיבלו מידו אבל בטוען ברי שחייב לי נאמן במגו דהיה אומר דלא קיבלו מיד שליש ומגו להכחיש העד במקום דלא שייך משאיל"מ אמרינן וגם מגו דהעזה אמרינן בממון ולפי דבריו אם החזירו בעדים תליא בפלוגתא דלקמן סעיף ט"ז אם הוא טוען ברי דחייב לו ואני בתומים העלתי כדברי סמ"ע דאף דטוען ברי לכ"ע בנדון זה דהיה ביד שליש חייב להחזירו ואין גובה בו כלל ואף הרמב"ם לקמן סט"ז מודה בזה דחייב להחזירו:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.