אבל בן הבית כו' עיין תומים דהבאתי מחלוקת בין הסמ"ע והש"כ אם תפס בעה"ב ודעת הסמ"ע דמוניאין מידו ואם יש שטר שכתוב בו לכל המוציאו הרי זה גובה מבעה"ב ולא יוכל לומר שלחתיך לפרוע למי שהייתי חייב ולקחת השטר בידך ועכשיו אתה תובע בו אותי והש"ך כתב די"ל אם הבעה"ב מוחזק כמו זה או שהזדמן ותפס הדבר יכול לומר קים ליה והיינו דוקא אם אין הדבר ברשות הבן בית הנו"נ רק הפקידו בסתם לאחר ולא אמר לנפקד שהוא שלו אבל בנמצא ברשות הבן בית ותפס הבעה"ב מוציאין מידו ועיין תומים כי הכרעתי כש"ך ואפילו הדבר ברשות הבן הנו"נ מ"מ אין מוציאין מיד בעה"ב אי תפס וע"ש כי הארכתי בדבר זה. ודווקא במטלטלין אבל אם היה שטר כתוב על שם בן הבית הואיל ושטר נכתב על שמו לכ"ע אם תפס הבעה"ב מוציאין מידו כן העלה הש"ך. וכתב הב"ח דכל זה באין סומך על שולחן בעה"ב והש"ך חלק עליה דאפילו בסמוך מ"מ הכל ברשות בן בית שנו"נ ועיין תומים כי הנחתי בצ"ע כי נראים הדברים כמ"ש הב"ח בראיה מכח' ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ס״ב, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.